איך התוודעתי אל היוגה

בפעם הראשונה ששמעתי את המושג הזה משהו הואר בתוכי, התעוררה בי סקרנות גדולה וכאילו שמעתי פעמונים דקיקים מצלצלים סביבי. לא, אני לא מגזימה. הייתי חייבת לבדוק מה זה. טבלתי אז כבר בעולמות המחול שמשכו אותי מגיל צעיר.

הסצנה – רחובות תל אביב , תחילת שנות התשעים. אני צועדת עם בחור שרק הכרתי והוא כבר יודע את העולמות המיסטיים למיניהם. חינוך מהבית. אני בתחילת שנות העשרים. ואז הוא אומר – שמעתי שיש מורה טובה ליוגה בתל אביב. (-מורה?.. מורה אחת, טובה? – תחילת שנות התשעים, מי שמע על זה בכלל אז?) ואני חושבת לעצמי – יוגה .. הממ.. לא יודעת מה זה, אבל נשמע טוב הצליל של זה. סוף סצנה.

במהלך השנה שלאחר מכן נסעתי להודו והתחלתי לחקור ולחפש. קיבלתי את ההשראה וקצת מהפילוסופיה, אבל לא פגשתי ממש מורים ללכת אתם דרך. היה לי ספר של שיווננדה – למדתי ממנו ותרגלתי תנוחות. כל יום , פעמיים ביום. מין חקירה עצמית כזאת. אפשר לומר שהתאהבתי, בהודו ובתרבות שלה וגם בדרך ההוליסטית. עברו שנים של התנסויות, לבד ועם מורים שונים , בשיטות שונות.- בגואה, קופנגן, שוויץ ותמיד עם התרגול האישי שלי. ההעמקה והנסיון. חלפו עשר שנים מהסצנה ההיא בתל אביב ואני בהריון והפכתי להיות אמא. בום, כל החוויה השתנתה, אני כבר לא חיה את עצמי בלבד, יש כאן עוד יצור שהכל עכשיו קורה למענו. והשינוי הכי קיצוני. הוא הגוף והכימיה בתוכו. הגוף השתנה, התפיסה השתנתה. יותר מאשר שינוי שרואים מבחוץ – זה שינוי בחשק , ברצון. מאז ועד היום – ההבדל העיקרי שהבחנתי בו - התרגול לא תמיד בא בזכות עצמו, הוא בא יחד עם משמעת, בזכות מעט משמעת אני ממשיכה לתרגל.

יש עוד דברים שקורים כמובן עם הגוף המשתנה. גם ההאטה יוגה עצמה מתייחסת אחרת לגיל המתרגל. עם השנים והכוח שהתגבש כבר באמצעות חיזוקים והגמשות, היוגי מבלה יותר זמן בתוך תנוחות. אז מתחיל שלב הנקרא -ראג׳ה יוגה. – יותר ישיבה, פראנה יאמה, מודרות, מאנטרות, העמקה אל תוך התודעה. חלפו עוד עשר שנים – ואחרי שני ילדים, מעבר לצפון הארץ והשתקעות במקום אחד, כשמצאתי את עצמי מלמדת הבנתי שהגיע הרגע להפוך לתלמידה ולמורה באופן רשמי. ב2007 מצאתי את הבית הזה במקום שהיטיב איתי. הכרתי את השאדו יוגה ואת המורה שלי – דודי מלכא, שאצלו אני ממשיכה לבקר ולתרגל בקבוצה. הלימוד הפך לחניכה. ונראה שאני מתמידה בזה. זאת הדרך שבה אני מתרגלת. כשאני מלמדת – אני משלבת כלים נוספים בדרך ובהנחיה הייחודית שנובעת ממני. מה שהכי משמעותי עבורי הוא היכולת ליצור שקט בתוכי ומקום שהוא עין הסערה. מעין שמורת טבע פנימית שמשמרת את הטבע הטהור שבתוכי והיא החיבור למקור שהוא הזנה רוחנית.