טראנס, היפנוזה והמרחב התודעתי העניין שלי בנושא הטראנס והיוגה החל כשהבחנתי שלשם התרגול היומיומי נדרש ממני להוביל את נתיבי ההוויה אל מרחב תודעתי מסויים. זוהי אמירה לא לחלוטין מדוייקת מכיוון שאפשרי לי לתרגל יוגה גם מתוך המרחב התודעתי הרגיל, שבו זרם המחשבות קולח בנתיבו היומיומי, פעם שקט יותר ופעם הומה. לפעמים מחשבות על מה אעשה אחר כך ולפעמים מחשבות הנודעות לאסנות עצמן ועוד אלפי הסתעפויות שונות ומשונות, תוך כדי התרגול, שכביכול מתנהל לצד ההתנהלות המחשבתית. מאידך , פגשתי מצבים אחרים שבהם התרגול תופס את הבמה המרכזית ברגע הנתון, התודעה אסופה ושקטה והתרגול מחלחל למקומות עמוקים יותר . במצבים מעין אלו ההנאה מהתרגול מתעצמת וחודרת לעומק ברמה התאית וישנה תחושה שההוויה כולה שותפה לחוויה והאפקט מועצם פי כמה וכמה. ההבדל בין שני סוגי התרגול הוא מצב התודעה השונה . פגשתי את השוני המתואר כאן לא רק ביוגה אלא במצבים אחרים בחיים , מה שהביא אותי לבדוק את תופעת הרכוז העמוק הזה ולחפש דרכים להתחבר אליו. חיפשתי דרכים שמביאות אותי ישירות אל אותה הנקודה בהוויה שמאפשרת לי להיות נוכחת במרחב בו אני נמצאת. ברור לי מנסיוני בתקופות שונות בחיי שישנם מצבים שהכניסה למרחב הזה היא פשוטה יותר ככל שהתנאים הנטרליים הסביבתיים מאפשרים זאת. זו הסיבה שמתרגלים בעיקר בזמנים הקדומים יותר בחרו לפרוש לתנאי נזירות שבהם אין כמעט הפרעות סביבתיות. כיום, כשהיוגה מתפשטת בעולם המערבי העסוק והנתון למצבי לחץ שלא היו ידועים לפני כן בעולמינו, אנחנו מחד- זקוקים מאוד לתרגולים מסוג זה על מנת לשמור על השפיות ומאידך - מתקשים יותר מאי פעם למצוא את הלך הרוח הדרוש לנו לשם כך. מסיבה זו כמו מתוך הסקרנות הטבעית שעלתה בי, החלטתי לחקור יותר לעומק את נושא הטראנס. ''יוגה היא הגבלת תנודות התודעה'' (פטנג'לי) מהו טראנס? מעט ידוע ונחקר באופן מדעי על התופעה הזו. לרוב המונח טראנס מתקשר למצבים בהם נמצאים מדיומים או שמאנים העוסקים בתקשור, כאשר הם מרפים את השליטה על תודעתם ומניחים ליישויות חסרות גוף לבטא את עצמם דרכם. בהתאם למושגים המסתוריים והשנויים במחלוקת בנושא זה, קיים פחד רב מכל הנושא הזה והתופעות הקשורות אליו ואולי מהסיבה הזו הנושא לא נחקר מספיק לעומק באופן מדעי על ידי פסיכולוגים ואנשי מדע אחרים. יש גם השוללים את קיומו כתופעה. אולם בטראנס שבו נעסוק נווכח שלמרות המיסתורין הגדול וההילה שסביבו והוא חלק מחיינו שבכל יום ויום. למעשה, כולנו נמצאים במצבי טראנס ויוצאים מהם ללא הרף . טראנס הינו מיקוד התודעה. שליטה מודעת או ,לרוב, לא מודעת בזרם הכאוטי של התודעה והכוונתו לנתיב אחד, יציב. הדבר דומה לכביש רחב, רב נתיבים והסתעפויות אינסופיות שמצטצמם והופך לדרך חד צדדית של נתיב אחד הנמשכת והולכת בהתמדה לאותו הכוון גם בזמן שלצידיה, תנועה סוערת ממשיכה לזרום לכוונים שונים בכבישים מקבילים. כאן נכנס לתמונה מונח נוסף, העונה להגדרות הללו ומתקשר ישירות למצבי טראנס ולזה נקרא - היפנוזה. היפנוזה עמוקה המאפשרת גישה ישירה לתת מודע ולניתוקו מהמודע הינה הצורה העמוקה והלמודה על ידי אנשי מקצוע ופסיכולוגים. אולם , היפנוזה או טראנס אפשריים גם כאשר המודע פעיל ואף על פי כן מתאפשרת גישה לתת מודע. שליטה בחושים והכוונת התודעה בעולמינו , לא שייכים רק להתפתחות רוחנית. חקר המח ובעיקר קווי המתאר של ההתנהגות האנושית ידועים וניתנים לשמוש על ידי אנשי פרסום, אנשי מכירות ופוליטיקאים. רבים משתמשים בכלים ידועים המשמשים להיפנוזה , ניתוב החושים ווהכוונת החשיבה לנתיבים ברורים וידועים מראש עד רמת התת מודע. ניתן לומר שהחברה כולה נמצאת בהיפנוזה עמוקה. ולא רק מעצם היותינו שרויים במהא מאיה, האשליה הגדולה המשמרת את עולמינו אלא גם בתוך מצבי שכנוע עצמי וחברתי ושימוש יומיומי בהגדרות שניתנו לנו ושאימצנו לעצמינו. ברמה הבסיסית ביותר, אנו זקוקים להגדרת העולם שלנו. 'לעשות סדר' , לאפשר ניתוב מסויים על מנת שנוכל להגדיר את עצמינו כדי שלא ללכת לאיבוד בכאוס הקיומי. באינסוף האפשרויות הקיימות ביקום. אבל הלכנו עם ההגדרה הזו מרחק רב והיא משמשת מקור לשליטה בתודעה האנושית. עם זאת, הטראנס , או ריכוז התודעה הוא כלי שעשוי לשמש אותנו בכל עשייה . ואכן הוא נדרש לנו לשם כל פעילות יצירתית שנבחר בה. מכך נובע שהוא אכן קשור לתיעול של אנרגיה ולשליטה בהלך הרוח של היצירה. זהו מצב שבו המחשבה אחידה. לא מפוזרת. ריכוז עילאי הנשמר לאורך זמן שבו הגוף מסוגל לעשות דברים שהנפש לא תעלה על הדעת. כמו אכילת גחלים או שכיבה על מסמרים כדוגמת הפאקירים. זוהי עשייה חד גונית מתוך הכנסת החשיבה למצב של hold או הכנסתה למסלול נפרד מזה של העשייה. הטראנס הוא כלי רב עוצמה שעשוי לשמש אותנו לשם חזרה אל הכאוס מתוך אחדות גרעינית. מקום שבו הגרעין המוצק אינו זקוק יותר לכלי שיאסוף אותו ואת חלקיו הרבים אלא יכול ומסוגל לנוע בהווייתו השלמה ברבדים הקיומיים השונים מבלי שיזדקק להגדרת העצמי. יוגה וטראנס - מה הקשר בינהם? כאמור, למצבי התודעה השונים המקושרים לטראנס יש שימושים והטיות רבות בחיי היומיום שלנו, החל משכנוע לקניית מוצר מסויים , דרך מצבים של יצירה על כל גוניה ועד לתרגול רוחני שמטרתו איחוד הרבדים השונים של גוף-נפש לשם התעלות על הצורה האנושית המוגבלת וחיבור מעבר לתשוקות וליצרים אל המקור, או האחד. ביוגה כמו במדיטציה, הטראנס מהווה כלי ובו זמנית הוא נובע ישירות מתוך התרגול. אחת הדרכים הבטוחות ביותר להגיע למצב של תודעה אחידה ומלוכדת היא החזרתיות. עשייה החוזרת על עצמה ללא הרף, אם ברגע נתון או לאורך ימים רבים ,מנתבת את הגוף והחשיבה במנעד מסויים. התנוחות השונות ביוגה הן מפת דרכים מעוצבת היטב שהחזרה עליהן מייצבת את התודעה ומסנכרנת אותה עם מפת היקום. הגוף השרוי בתנוחה מהווה מנדלה חיה. מבנה גיאומטרי שמונח ופועם יחד עם האלמנטים האדירים שסביבו. כמו שני חלקי מנעול הננעלים בנקישה אחת נחושה. היוגה היא נוסחה עתיקה. כלי שעוצב לשם הבאתינו , גוף ונפש לנתיב שבו היא שולטת ומנחה אל תודעה גבוהה יותר. אולם, בכדי להכנס אל תוך החוויה הזו אנו נדרשים להשתמש בכלי החזרתיות. החזרתיות מוליכה אותנו למיקוד , שבתורו מזין את החזרה, מעניק לה תוכן ועומק. יש לבחון האם אין לו לתרגול מן המשותף עם תכונות כגון חשק, רצון או נטייה של החושים. נשארת המשמעת בלבד. האמנם? מעצם הוויתינו לא נוצרנו כחלקים מכניים העושים את עבודתם. המציאות יצרה אותנו כקומפלקס של תחושות, רגשות, מחשבות, מחושים חושיים הנשלחים לכל עבר אל מטרות אינסופיות בעולם החושני. אז איך ניתן לרסן את כל אלה ולרתום אותם כיחידה אחת לשרות הנעלה? האם די לסתום את החושים בנחישות ועל ידי כח הרצון כמעשה הנזירים בימים הקדומים? ייתכן שזהו האזור הזכרי שלנו. אולם, היוגה , כמו כל דבר אחר ביקום נזונה משני האלמנטים גם יחד, כשם שקיים בה הפן הזכרי - אכיפת הגוף ואילוצו, החתירה הנחושה אל המטרה, המיקוד, המשמעת ללא פשרות.. כך גם קיים בה הפן הנקבי, שהוא ההתמוססות , ההתרחבות, היכולת להנמס פנימה, להתפוגג והזרימה הטבעית של נחל התודעה המשתנה בהתאם לעונות. גלי התודעה השונים המדע ממפה את גלי המח הניתנים למדידה ב- 5 גלים שונים על פי מהירות ותדירות הפולסים האלקטרו- כימיים הנשלחים בין הנוירונים ומשוייכים לקבוצות תודעה שונות , בחרתי כאן, לאור הנושא המדובר , להתייחס אל התודעה השונה שהגלים השונים מייצרים בנו יותר מאשר לתיאור המהירות או הערכים המתימטיים שלהם. גלי בטא - מצב התודעה היומיומי הרגיל של מצב עירות המאפשר לנו תקשורת וחשיבה המקושרת לפונקציות חשיבה הכרתית הדרושה לנו לעבודה, תקשורת מילולית, לימוד וכיוצא באלו. גלי אלפא - גלים גבוהים יותר ואיטיים יותר מאלו של הבטא , תדר זה מופיע כאשר התודעה במצב שקט ורגוע, בזמן שאיננו עסוקים בפתרון בעיות או בחשיבה אינטנסיבית אלא בזמן מנוחה.מיד לפני השינה ובהתעוררות. גלי טתא - זהו המצב המוערך ביותר של המח, הוא איטי יותר מזה של האלפא אך התדר שלו גבוה יותר. זהו התדר של התת מודע, שאין לו קשר עם החשיבה המודעת. הוא מקושר עם ריפוי,יצירתיות, מדיטציה וטראנס. גלי דלתא - מופיעים בזמן של שינה עמוקה , ללא חלומות. הרטט של המח בזמן כזה הינו איטי במיוחד ולמעשה, קרוב לאפס , קרוב למוות.. גלי גמא - יש מדענים שלא מייחסים חשיבות לגלים האלו ומחברים את התדר הזה עם הדלתא. הוא מקושר עם שינה המלווה בחלימה. גלי המח הרצויים בזמן התרגול הנם איפא גלי אלפא וטתא. מצב מדיטטיבי ושקט או מצב מדיטטיבי המלווה בתובנות עמוקות. אז איך מגיעים לשם - אבני דרך בתרגול עד כה , המסקנה המתבקשת היא שתרגול יוגה הוא הרבה יותר אפקטיבי כאשר הנפש שרויה במצב תודעתי מסויים וכי הטראנס הוא מצב המוביל אליו. אבל אין זה אומר שזהו המצב האוטומטי של התרגול. לעיתים קרובות, בזמן התרגול אנו נתונים במצבים תודעתיים של מחשבות יומיומיות, זרם בלתי פוסק המתרחש ללא שליטה ובעצם במסלול מקביל שאינו קשור כלל אל התרגול. הנה אוסף של מספר דוגמאות ודרכים "לאסוף" את התודעה לאלומה אחת או במילים אחרות, בחזרה לנושא שלנו, איך לייצר מצב של המשכיות. חזרתיות, ההופכת בתורה לזרם אחיד של תודעה, כך שגוף ונפש הופכים להיות אחד בתוך עשייה שלמה. הכלי הראשוני והבסיסי ביותר שאפשר להתייחס אליו כמשנה ומייצב תודעה הוא הנשימה- ש היא הגשר בין הגוף לנפש. ועם זאת הינה הפעימה הגסה ביותר שניתן להתייחס אליה. נשימה שהקצב בה חוזר על עצמו יוצרת יציבות בתודעה וברגש. נשימה איטית מאיטה את פעימות הלב, זרימת הדם וקצב המחשבות. כוונון הנשימה לאזור מסויים בגוף או הולכתה דרך תעלות מסויימות ממקדת את המחשבה בגוף, בתהליכים המתרחשים בגוף, ומעבר לגוף, מאפשרת כניסה למצבי עומק תודעתי שבתוכו מתאחדים גוף, נפש ונשמה. שמירה על המקצב הנשימתי לאורך התרגול מאפשרת מרחב תודעתי עמוק וחד גוני שבו הגוף מתעדן. נשימות טיהור כגון בסטריקה וקפלבטי - כשמן, מנקות את הגוף כולו ובכך גם את התודעה מאנרגיה "תקועה". ומאפשרת זרימה וספיגה מחודשת של חמצן ופראנה בתוך התאים הפיזיים והתעלות האנרגטיות. עצירות נשימה, קומבקה ,הן המצב הכי קרוב למוות. שם אנחנו הורגים את עצמינו מבלי למות. כאשר הגוף הפיזי מפסיק לתפקד במהלכיו הרגילים בהם הקארמה האישית והקולקטיבית מפעילה את עצמה אוטומטית, אנו עשויים להכנס לרובדים עמוקים שבהם התודעה מתמזגת עם הנשמה. אסאנות - החומר הפיזי הקרוב ביותר אל התודעה והשליטה בה הינו הcsf- שהוא נוזל הקיים בגוף ומקיף את הגולגולת ואת חוליות עמוד השדרה. בעצם היותו נוזל, הוא מוליך תודעה גבוה מטבעו. העובדה שהוא מקורב לכל מרכזי מערכת העצבים הופכת אותו ואת כל הקשור אליו לבעל חשיבות ראשונה במעלה בהשפעה על התודעה דרך תהליכים פיזיים. תנוחות המקרבות אותנו למצבי טראנס או תודעה אחידה הן אלו שבהן הדם זורם לתוך הראש כגון - אוטאן אסאנה ,פשימוטן, פרשווטן, סירשאסאן, סרוונגאסאן. לאלו מצטרפות גם ורייציות של כפיפות לפנים היוצרות מצבי הצטמצמות ובכך מכנסות פנימה את מעגל התודעה כמו ג'אנו סירשאסאן, אוגראסאן, קארנהפידאסאנה, מאריצ'י 2 ותנוחות אחרות הדומות להן. כמו-כן מניפולציה על העצה, המתרחשת גם היא בתנוחות הכפיפות לפנים משפיעה על נוזל הcsf, מפעילה לחץ לאורך עמוד השדרה, המשתחרר לתוך הגולגולת ומשפיע על המוח והמערכת העיצבית המרכזית, מעסה אותה, יוצר תקשורת בין שני קצוות הגוף, עליון ותחתון צליל - צלילים מסויימים מעבירים את התודעה אוטומטית למצב של גלי מח אלפא וגמא - כלי נגינה ברמת הרטט כמו קערות טיבטיות, גונגים ודיג'רידו. מקצבים אחידים ואיטיים של תוף מביאים את הגוף לרמה הבסיסית שלו. לרמת מקצבי הלב. שירה והאזנה לאוברטונים מכווננת את המח לרטט מעודן יותר. יצירת מרחב מקודש מרחב מקודש הוא מרחב היוצר מתחם שמסייע להציף את המחשבה וההוויה מתוך התכנים היומיומיים העמוסים לעייפה מחשבות ורגשות כל אלה מסיחים את הדעת מהשהייה בתוך הגוף והנפש כאן ועכשיו לתוך תכניות, ניתוחים אנלטיים ומערבולות רגשיות המלוות את התודעה לעיתים קרובות מדי במהלך היומיומי. אפשר ליצור את המרחב הזה על ידי טיהור אנרגטי רק בעזרת ההתכוונות לבדה. ואפשר לעזור להתכוונות הזו לקרות על ידי שימוש בקטורת לניקוי החלל והאויר סביבינו. ובחפצים שונים שמזכירים לנו את מהות התרגול. דמיון ממוקד - מחקרים פשוטים מראים שהגוף מגיב למצב דמיוני כפי שהוא מגיב למצב אמיתי, הנחייה מפורטת של הצבעים והמראות הקשורים באכילת פלח לימון מעלים רוק בחלל הפה. אדם ההולך בחושך ומדמיין שמישהו עשוי לעקוב אחריו נתקף מייד בגל פחד, לפני שהוא מזכיר לעצמו שזהו מצב דמיוני. חלק גדול מתוך האסאנות אנינו יכולים לבצע משום שעדיין מעולם לא ביצענו אותן. גם אם התנאים הפיזיים כולם עומדים לרשותינו. ניסוי פשוט שערכתי בעצמי היה לעצום את העניים ולדמיין מסך לבן שעליו אני יכולה להקרין תמונות ככל שארצה. בתמונה שאני מקרינה אני רואה את עצמי מהצד. גם לזה בלבד נדרש אימון . כשהצלחתי לראות את עצמי כפי שאני נראית בעני המתבונן בי, 'הקרנתי' על המסך אותי מבצעת אסאנה מסויימת באופן מושלם יותר ממה שעשיתי עד היום. אחרי שהתבוננתי בתמונה הזה בתשומת לב וגם דימיתי את התחושות הנלוות אליה, נוכחתי לדעת שגם בגופי אני יכולה להגיע רחוק יותר ממה שהצלחתי עד כה. דבר ידוע הוא שהיכולות שלנו מרחיקות לכת הרבה יותר מכפי שנוכל להאמין. ובתרגילים מעין אלו אנו מוכיחים זאת לעצמינו שוב ושוב. אבל כמעט תמיד לאחר מכן אנחנו חוזרים אוטומטית ונסוגים אל הגבולות המוכרים שלנו. אלה שהתרגלנו אליהן בחזרה אינסופית על מחשבות ותנועות שסיגלנו לעצמינו במהלך החיים. רק חזרה הולכת ונשנית של תבניות חדשות שאנו מאמצים לעצמינו מרצוננו הטוב, עשויה להרחיב את התבניות המחשבתיות ולהוציא אותנו 'מהקופסא' הנוחה שבשקעים שלה אנו נוהגים לנוח. המערך של התנוחות השונות ביוגה הינו בעצמו דרך לסגל לגוף הרגלים ותת הרגלים חדשים שבסופו של דבר מאפשרים לזרמי תודעה רעננים לפרוץ להם דרך בתוך וגם מעבר לגוף הפיזי. מה שמניח דגש נוסף ורב משמעות על הביצוע המדוייק והנכון של התרגול. התמסרות devotion או דרך הלב- ללא האלמנט הזה - התרגול יהפוך להתנהלות אוטומטית, חדגונית ולא אפקטיבית, אם בכלל יוכל התרגול להתקיים. יחד עם הידע המרובה וההקשרים ההגיוניים שבין הדברים, הסדר הנלמד של התנוחות השונות. אל כל אלה נלווית דרך הלב. כל ההתפתחות של דרך החיים הרוחנית מושתתת על התובנה העמוקה שאין דבר בחיים המוחצנים שעשוי להשתוות לסיפוק העמוק ולשקט הנפשי שהתבוננות פנימה והעמקה אל תוך הנפש עשוייה להביא לנו. החיים רצופים בגלי עונג שתמיד מגיעים אל שיאם ולאחר מכן מתפוגגים ומשאירים אותנו מרוקנים זמן מה בציפייה לעונג הבא. ועד שהוא מגיע אנחנו נתונים לשפל הבלתי נמנע וממשיכים להטלטל בין גלי הים, מנסים להאיחז באותם הדברים שגרמו לנו הנאה קודם לכן וכל נפילה ומעידה מכאיבה שבעתיים דווקא לאור הזכרון של אותם הדברים שאהבנו ושגרמו לנו הנאה. כך נמשיך להטלטל עד שבמוקדם או במאוחר נתחיל לגלות שהיציבות היחידה שאפשרית לנו היא בעומקים, שם אין טלטלה בין הגלים הסוערים והמיים שקטים, תפוחים ומלאי רבדים. מי שגילה את העומקים הללו, לא נותר לו אלא לצלול שוב ושוב לתוכם, יותר ויותר לעומק, התובנה הזו מביאה אתה את ההתמסרות, את דרך הלב. התרגול מביא אותנו לגעת בנפש ולעיתים לטבול בזוהר האינסופי של הנשמה. העומקים האלו מצויים שם בכל עת והיוגה היא דרך לצלול לתוכם. ההתמסרות אינה יכולה לנבוע מתוך הבנה שכלית. אלא רק מתוך הבנת הלב שהתנסה בעומקי הים.