בלוג

מחשבות והגיגים

18 Aug, 2023
מה הקשר בין ריקוד ליוגה?
04 Aug, 2023
כשאומרים שלמישהו אין עמוד שדרה בדרך כלל מתכוונים שהוא לא אדם יציב, שקל להסיט אותו מעמדה לעמדה , שהוא לא יודע לעמוד על שלו. עד כאן האיכות היציבה של העצמות. אבל אם מסתכלים יותר לעומק זה גם אומר משהו על מערכת העצבים. עד כמה אנחנו עמידים בזמנים של שינויים וטלטולים? בין הקצוות של אדישות מוחלטת או הדחקה לתגובתיות יתר וחרדה יש סקאלה של מצבי ביניים שבתוכה אנחנו נעים. אלה תזוזות שמשפיעות על הנפש ועל התפקוד ועל איכות החיים שלנו כאן. בחיים יש זעזועים כל הזמן. ברמה האישית וברמה הגלובלית והארצית. לאירועים האחרונים מסבבינו יש פוטנציאל להוריד רבים מאיתנו מהפסים. אנחנו אכן מגיעים לשיאים מיוחדים שבהם המציאות מסביבינו משתנה מהקצה אל הקצה. הפלנטות שועטות בשמיים. והמין האנושי יודע עכשיו שינויים רבים. אבל אנחנו עדיין כאן. יש לנו חברים משפחות, עיסוקים. וזה לא נגמר,..עד שזה,.. נגמר. אז איך לשמור על מצב נפשי מאוזן. איך נחזק את מערכת העצבים כך שתשאר יציבה וגמישה גם במצבים קשים? איך לטפח את הבית הפנימי שלנו – מקום קבוע, אדמה שאפשר לחזור אליה? זה אלמנט אדמה שבתוכנו. יציבות, משהו מוכר שהולך אתנו לכל מקום. הכרות עמוקה עם עצמי לאורך זמן. תחושה שאני יודעת מאיפה באתי. מי אני , מה אני רוצה ,מה האמת העמוקה שבה אני מחזיקה. התרגול למצוא את האדמה בתוכי, לחזק את מערכת העצבים זה לא משהו שעושים מעכשיו לעכשיו, או רק בעיתות מצוקה. יש נקודה שממנה כבר קשה לחזור ונקודות אחריה מהן עוד יותר קשה לחזור. את התרגול הזה התחילו בעוד מועד. ושימרו על פעימה. אלמנט אדמה הוא הפעימה. הפעימה הקבועה שבנשימה, בעונות השנה, בחוקי היקום. השמש זורחת, השמש שוקעת. הירח עולה, מתמלא. פעימה משמעה לחזור לעובדות הפשוטות והבסיסיות ביותר. יש אדמה מתחת לרגליים ועליה אנחנו פוסעים. המים זורמים למעלה, להבות האש עולות מעלה. הפעימה הכי נוכחת בחיינו היא הנשימה. בשביל לחזור הביתה אני לוקחת נשימה עמוקה ואם קשה לי כי החזה סגור, אני מתבוננת בנשימה, מרחיבה אותה לאט ובסבלנות. ונותנת לה לחלחל פנימה אל התאים. הרבה אנשים חשופים לידע עצום שמגיע אליהם מכל הרשתות. תבדקו – אולי אתם חשופים ליותר מדי ידע? לא באמת יעזור לדעת על כל מה שקורה. תבדקו עד כמה אתם רוצים להיות חשופים למידע מערוצי התקשורת והאינטרנט. לדעת על כל האסונות והקונפליקטים ולשמוע דברים מדכאים לא ישנה את המצב הכללי אבל ירע למצבכם האישי. אם חשוב לכם, תתעדכנו. אבל במידה שבה אפשרי לספוג מבלי לשקוע במרה שחורה. לכל אדם יש מידתיות אחרת וסף רגישות שונה. אל תמעיטו בערכה של הרגישות שלכם. גם אם נראה לכם שאתם יכולים לספוג המון, תהיו רגישים לעצמכם. צרו לכם בבית הפיזי שלכם מקום נעים, מכיל, ברמה אנרגטית של סדר ונקיון, הניחו חפצים ותמונות שעושים לכם טוב, שמסמלים עבורכם את מה שאתם שואפים אליו. הנעימו לחושים. עם ריחות טובים, מוסיקה, יופי ואסתטיקה. כללו בתזונה שלכם שומנים ׳טובים׳ כמו – אגוזים, אבוקדו ולמי שאוכל - דגים, בשר עם שומן. הפחיתו פחמימות וסוכרים. שתו מים. שמנו את הגוף בשמן איכותי. מערכת העצבים רגישה ליובש. במיוחד אנשים שטבעם – מהירות תנועה, רזון, מחשבות פעילות , קושי להתרכז, נטייה לעצבנות ייטיבו עם עצמם אם ישתמשו בשומנים טובים בתזונה וימרחו על עצמם שמנים איכותיים. אפילו מעט בנחיריים ובתוך האזנים. עם הזרת. תרגול יומיומי ישמר ויחזק את העמידות שלכם לאורך זמן. יחזק את הפעימה ואת הקשר עם אלמנט אדמה. אפילו תרגול שהוא פשוט וקצר כמו יוגה, צ׳י קונג, מדיטציה, נשימה, שחייה בים, ריקוד, ריצה. ואם לא הצלחתם לעשות את כל זה – המשיכו הלאה, אין צורך בביקורת או הלקאה עצמית. זה לא ישפר את המצב אלא יחמיר אותו. תנו לעצמכם עוד הזדמנות להתחיל מחדש. ועוד אחת ועוד אחת. בסוף – זה אפקט מצטבר. ועם הזמן תמצאו עוד שורשים בפנים, תמצאו אינטימיות עצמית ותרגישו יותר בבית בכל סיטואציה.
04 Mar, 2023
מה עושים כשהעולם מסביבינו 'מתפרק' - לובש צורות חדשות. איך ל'אכול' את הטבע הלא הגיוני של הדברים הנוראיים שקורים מסביבינו. את משחקי הכח שרעבים לעוד. את האלימות והריגרסיה. את השדים המחוללים שמסביב. מבנים מתפרקים - הרס וחורבן. איך עוברים את זה בשלום מבלי לצאת מדעתינו? איך לראות את השקר הגדול מבלי לעמוד ולתלוש את השערות ? זום אאוט בשביל לראות צלול צריך להרחיב את נקודת המבט. zoom out מתוך המקום המעורב, המזועזע, המתקשה לעכל. בנקודה הנוכחית על ציר הזמן. לעבור מתצפית הנמלה אל נקודת התצפית של הנשר המרחף במרומים. זה שרואה תמונה שלמה יותר. רואה את הסיפור לרגע מבלי להיות מעורב בו. כבר אמר לנו הבודהה אלפי שנים אחורה. אניצ'ה - הכל משתנה כל הזמן. הכל הכל כולל הכל- מלבד העובדה הזאת אודות השינוי. אין במה להאחז. בסיפור העתיק של האנושות כבר היינו לא מעט במקום שבו המבנים מתפרקים. הנבואות דיברו על הרגע הזה - אנחנו מצויים בעידן הקאלי יוג - עידן של פירוק. עידן של שינוי תודעתי. מציאויות מקבילות שחיות זו לצד זו. המבנים האלה מקולקלים, מושחתים. כבר הרבה זמן שהם לא משרתים אותנו כראוי. כמו בית ישן שהקירות שלו מתפוררים. אבל שמנו פה עוד טיח ושם פלסתר ושפכטל. סתמנו חורים והאמנו שהכל יחזיק והכל עובד. כי אנחנו לא אוהבים שינויים חזקים. תמיד נעדיף לדבוק במה שיש, במה שקיים. בעולם המוכר שמסביבינו, כל עוד זה עובד איכשהו. אבל האמת היא שהשינוי, ככל שיהיה קשה, מביא חיים חדשים. עכשיו הרקבון מתפשט בתוך הקירות של הבית ועכשיו אי אפשר להתעלם ממנו כבר הוא מופיע כמו כתמים גדולים של עובש מכוער. ואין ברירה כבר - המבנה החדש חייב להווצר. כן נוח - לא נוח . זה יקרה. זה קורה. המבנים מתפרקים , הכיעור שלהם מגיע לשיאים חדשים. לצד הבית החרב הזה והאדמה החרוכה - נבט ירוק צומח מהאדמה. השורשים שלו עמוקים, עמוקים והוא יונק מתוך מקוה של מים חיים. ממעוף הנשר הזום מצטמצם ומתחדדת הראייה הרבה מעבר לעולם הנמלה. פנימה , פנימה אל תוך הנפש. אל תוך תוכינו . אל הטוב שבנו . אל השקט שבלב הסערה. זה שהוא מעבר לזמן. מעבר לתקופה. זה שהקול שלו נשמע ברור, צלול ,שקט. נותן כח. למצוא את עיר המקלט שבתוכינו, מקום מסתור. מקור של עוצמה. הזכות המולדת שלנו. זום in
By מלי זוהר 05 Feb, 2023
הגן הנסתר אי שם עמוק בתוך התודעה שלי – יש חלק גדול של כאוס ומסתורין, חלק של סדר ומשמעת, חלק של טבע פראי ויש חלק שהוא הגן הנסתר שלי. מצאתי אותו פעם באחד השיטוטים וראיתי שהוא מאוד מוזנח. פה ושם הוא מזין את עצמו והפרא שבו ראוי למגורים. ואז יש חלקים שבהם אי אפשר לעבור בכלל, הוא פראי ואין בו שבילים. צמחו שם המון עשבים שוטים וסבוכים בינות לפרחים. החלטתי לטפח אותו. כדי להרגיש נעים, כדי שתהיה האפשרות לתור בו הלוך ושוב ולגלות את היופי האינסופי שבו. ומאז – בגן הנסתר שבלב התודעה שלי, אני מגדלת צמחי מרפא ופרחים, שותלת עצים ותולשת עשבים שוטים. לחלק מהעשבים השוטים יש שורש עיקש, והם יצמחו שוב, וגם אז אעשב שיהיה מקום לשתילים הרכים , שיתחזקו. ולשיחים. לפרחים שיגדלו ויפרחו , לעצים שיישאו פרי. בגן הפרטי שלי אני משקיעה. ורואה איך השתילים הרכים ששתלתי פעם הופכים להיות שיחים ופרחים והעצים נותנים צל לנוח מתחתם ופירות מתוקים. יש לי גינות משותפות ששתלתי יחד עם בן הזוג שלי וכאלה שעם הילדים או עם חברה, חבר. ואז אנחנו מטפלים בגינות האלה יחד ומטפחים ומנכשים עשבים. וכשיש לנו זמן של ביחד – מטיילים שם יחד או יושבים לאכול פרי ומדברים או שרים או משחקים. עושים אהבה. אם מגיעה סערה אל תוך חיי היא עוקרת עצים ושתילים בגן שלי, היא מפזרת את הפירות על האדמה להירקב. לפעמים זאת סערה מאוד רצינית, בקנה מידה של הוריקן. זה קשה לראות את ההרס שהסערה יצרה, אני מסתכלת מסביב ורואה איך מה שעבדתי עליו במשך שנים נחרב. איך למצוא כוחות לשקם את הגן? אני מסתכלת ויאוש רוצה לסחוף אותי משם. אבל כוחות החיים של הטבע והיצירה העתיקה שלי נמצאים שם והם חזקים יותר ממה שחשבתי. אני מחפשת ומוצאת עוד כוחות בתוכי, מוצאת עוד כוחות באנשים שיכולים ומוכנים לעזור לי ומתקנת את מה שהתקלקל ברוח החזקה. מסדרת מחדש את פינות החמד. זאת שליד המזרקה. זאת שליד הנחל, שמתחת לעץ. זה המשל. מה הנמשל? הצמחים והעצים ששתלנו בגן הזה הם אותן איכויות שאנחנו רוצים בתוך החיים שלנו. מה שמזין אותנו. מה שמיטיב אתנו ועם הסביבה הקרובה שלנו. העשבים השוטים הם הרגלים עם שורשים חזקים, דפוסים שנטמעו בנו בעבר שלנו, מקרים שקרו לנו והטביעו את חותמם, דפוסים שירשנו לפעמים מאבות אבותינו והם טבועים בתוכינו ומניעים אותנו, צורות התנהגות שונות ומשונות שלא מיטיבות אתנו. עשו לכם גן בתוך הפרא של עולמכם הפנימי. טבע האדם הוא פראי ומסתורי. עשו לכם בתוכו גינה , פארק לאומי מטופח עם השתילים, העצים, הפרחים שבחרתם.ן לשתול בו. מקום נעים ותומך שיזין אתכם.ן מעצמו, מעצם קיומו, ושתמיד תוכלו לחזור אליו למצוא כוח ונחמה.
26 Jan, 2023
בסוף ריטריט מדיטציה בן ארבעה ימים, ככל שהסתקרנתי לגבי האנשים ששהו במחיצתי בשתיקה נאצלת, כמתבקש בריטריטים מסוג זה. כשהגיעה השעה להשאר לכוס תה ולשוחח מעט עם האנשים שאפגוש בוודאי, נתקפתי ביישנות או אולי רצון להשאיר את המסתורין כפי שהוא מבלי ל׳קלקל׳ אותו במילים ובחרתי לנסוע ישירות הביתה. מבלי לשוחח עם איש. זאת בחירה שהתעכבתי לחשוב עליה, אולי קצת בריחה מהאי נוחות שבמפגש או שבלא נודע. אבל זה לא הנושא שעליו אני כותבת. כי פגשתי אדם אחד לשיחה קצרה. גילו אני מעריכה – בסוף שנות ה-60 לחייו. והוא פנה אליי לשיחה קצרה בתום הריטריט והציג את עצמו. כ׳זה אשר התעורר מאוחר׳. עכשיו – אתם.ן בטח מבינים.ות למה הכוונה במילה ׳התעורר׳ אבל למען הסר ספק, אסביר בכל זאת. זה לא שהתעורר בבוקר משנת לילה עריבה. הכוונה שהתעורר בשלב כלשהו בחייו אל הדרך שבה אדם בוחר להתבונן על חייו ממקום אחר, שונה. מקום של אמת , של גילוי, של חקירה אודות הטבע האמיתי שלו ואודות מקומו בעולם. עם האומץ להעז ולהציץ אל המסתורין שבחיים. הגילוי הזה צומח לעיתים קרובות מתוך מקום של קושי. של ייאוש וצורך עז בשינוי. והאדם מוצא את עצמו מוכן להודות שיש מה לחקור. שמה שסיפרו לנו עד היום על העולם הוא במקרה הטוב, קצה קציה של האמת. אם לא ערימה של שקרים ובדיות. הוא אמר – התעוררתי מאוחר, רק לפני 12 שנה. לא יודע מה עשיתי עד אז. 12 שנה זה הרבה זמן, אבל הכל יחסי. אולי החוויה היא של בזבוז זמן. כי עד הרגע ההוא, כל פעולה פשוטה, כמו - ללכת, לשתות, לאכול כל זה היה מתוך שינה. מתוך דפוסים, הרגלים. ופתאום חבלי לידה, קושי שפולט אותך מאזור הנינוחות. אל תוך לידה חדשה. התגובה הספונטנית שלי היתה – איזה כיף לך, בטח הכל נראה לך קסום. כך אמרתי כי נזכרתי בחוויית ההתעוררות שלי בתקופה בחיי שהצבעים נראו לי חיים ועזים פתאום. החוויות החדשות שהתגלו לי, היכולת להתבונן אחרת על הכאב, על האהבה, ועל כל חוויית החיים בכללותה. ׳את בטח אומרת ככה כדי לנחם אותי׳ הוא אמר. אבל האמת שלא, התכוונתי לזה. כי לאורך השנים הבנתי שההתעוררות הזאת היא חוויה מתמשכת שמתרחשת שוב ושוב ושוב. גורדייף, אחד המיסטיקנים הבולטים של העידן הישן, תחילתו של העידן החדש, נהג לומר – שעל פי רוב אדם שמתעורר, ממשיך ליפול לתוך שינה עמוקה ובשנתו הוא חולם שהתעורר. אבל למעשה זהו חלום ואותו אדם ישן שינה עמוקה. הולך, אוכל , שותה מתוך שינה. אבל בטוח שהוא התעורר. לכן אדם שרוצה להמשיך ולהתעורר צריך להציב לעצמו ומסביבו ׳שעונים מעוררים׳ מכל מיני סוגים. למשל- נשימה עמוקה, אמבטיה במי נהר קפואים, מדיטציה עם שחר, שינויים בתזונה, צום, מסע למקומות חדשים, אנשים מסביבך שיאירו לך את הדרך או ירגיזו אותך מספיק כדי ללמד אותך לשלוט ברוחך. ועוד ועוד.. כיד הדמיון הטובה. בוקר אור! צילום - makabera
18 Sep, 2022
התמונה היא נשית - אבל הכתוב מתייחס לגברים ונשים כאחד
18 Sep, 2022
התחלתי לעסוק בשאלה הזאת לאחר שתלמידה פנתה אליי בנושא הזה– לדבריה כשהיא מתרגלת יוגה, מתעוררים לעיתים השדים – בגלל השקט בתרגול, החוסר בהסחות הדעת שמצויות תמיד בשפע בתוך החיים. עולים דברים ומתחילים להפריע, להציק. השאלה הזאת שלחה אותי לחקירה. איך הטכניקה העתיקה של היוגה מנהלת את חיי הנפש? התשובה הבסיסית היא – יוגה אינה עוסקת בפתרון ישיר של בעיות נפשיות כאלה ואחרות. היא כן יוצרת מרחב פנימי שבו יש שקט נפשי שמתרחב והולך בתוך התרגול ומתוך התרגול אל תוך החיים. היוגה, כמו המדיטציה מלמדת אותנו לשים דברים בפרופורציה. כלומר לא להישאב אחרי המחשבות. בשילוב עם תרפיית גוף-נפש אנחנו לומדים לא להיבהל מהעוצמות שבהן התחושות האלה מגיעות, אנחנו לומדים בתוך התרגול לאפשר לעצמינו לחוות את התחושות הפיזיות שמגיעות ולחקור אותן, להניח להן להיות ולא לנסות להפטר מהן או לבנות על גבן תיאוריות וחרדות נוספות שנועדו למנוע מאתנו להרגיש לא טוב. השורות האלה נכתבו בחלקן בעת רביצה בחופי סיני ומכאן הדימוי הבא - תרגול מתמשך ומתמיד דומה לרביצה על החוף , מקום בו אנחנו חשופים לתנאי הטבע והתבוננות במקצביו. חשופים לתנאי מזג האוויר, לשמש ולכוכבי השמיים. פעם הרוח נושבת בחוזקה ופעם בעדנה. מדי פעם הים סוער ואז הוא שוב שקט. לעיתים חם עד מאוד עד שמגיעה בריזה נעימה. הים נסוג ומתמלא מחדש. כך הוא הדבר עם המקצבים הפנימיים שלנו. בתוך התרגול היוגי והשהות בתנוחות – נצפה במה שמתעורר. ככל שמתגבשת תודעת התרגול אנחנו לומדים לצפות בסערות, בגאות והשפל, ברוחות המשתנות, כאילו היו שינויים במזג האויר. חלק מהסערות ותנודות מזג האוויר אנחנו מייצרים בעצמינו ומאמינים לזה או לא בכל מקרה יש לזה אחיזה חזקה במחשבות והתחושות. חלק אחר מהסערות והשינויים נובע מתנאים חיצוניים – תנועת הכוכבים והשפעות אחרות. ממש כפי שתנועת הירח משפיעה על הגאות והשפל של מי הים. ועל המחזוריות של הנוזלים כגוף, דבר שבולט במחזור החודשי הנשי שמגיב לירח המלא או החדש. כשעולה בידינו לבסוף ליצור את הריחוק הנדרש מהטבע שלנו, מסבך המחשבות, מההתניות והדפוסים שאתם אנחנו מזדהים. אז מתפנה מקום לרוח לעבור דרך קנה הבמבוק שהוא אנחנו. לא מדובר בעצירה מוחלטת של ההזדהות עם דמותנו האנושית. מספיק שיהיו שם הפוגות, גיחות של תובנות, איים קטנים בתוך אוקיאנוס החיים המושפע תדירות מתנאי מזג האוויר. איים קטנים של תודעה שקטה, שנוצרו מהיכולת להתבונן על המתרחש מבלי להזדהות איתו. זה לא יעלים את האוקיאנוס והסערות האלה ימשיכו לקרות גם אחרי שנים רבות של תרגול. אבל האיים האלה יחברו עם הזמן זה לזה ויצרו רצפים של יכולת התבוננות מרחוק. שקט תודעתי. נקודת תצפית מעבר להתרחשות היומיות שמסעירה אותנו, מפזרת, מכאיבה ומנתקת את התודעה מהכאן ועכשיו. יחד עם ההרפיה הזו ויכולת ההתבוננות אנחנו ׳מיושרים׳ עם כוחות הטבע האדירים ומניחים לתהליך ההאטה יוגי לקרות בתוכנו.
By מלי זוהר 18 Sep, 2022
בפעם הראשונה ששמעתי את המושג הזה משהו הואר בתוכי, התעוררה בי סקרנות גדולה וכאילו שמעתי פעמונים דקיקים מצלצלים סביבי. לא, אני לא מגזימה. הייתי חייבת לבדוק מה זה. טבלתי אז כבר בעולמות המחול שמשכו אותי מגיל צעיר. הסצנה – רחובות תל אביב , תחילת שנות התשעים. אני צועדת עם בחור שרק הכרתי והוא כבר יודע את העולמות המיסטיים למיניהם. חינוך מהבית. אני בתחילת שנות העשרים. ואז הוא אומר – שמעתי שיש מורה טובה ליוגה בתל אביב. (-מורה?.. מורה אחת, טובה? – תחילת שנות התשעים, מי שמע על זה בכלל אז?) ואני חושבת לעצמי – יוגה .. הממ.. לא יודעת מה זה, אבל נשמע טוב הצליל של זה. סוף סצנה. במהלך השנה שלאחר מכן נסעתי להודו והתחלתי לחקור ולחפש. קיבלתי את ההשראה וקצת מהפילוסופיה, אבל לא פגשתי ממש מורים ללכת אתם דרך. היה לי ספר של שיווננדה – למדתי ממנו ותרגלתי תנוחות. כל יום , פעמיים ביום. מין חקירה עצמית כזאת. אפשר לומר שהתאהבתי, בהודו ובתרבות שלה וגם בדרך ההוליסטית. עברו שנים של התנסויות, לבד ועם מורים שונים , בשיטות שונות.- בגואה, קופנגן, שוויץ ותמיד עם התרגול האישי שלי. ההעמקה והנסיון. חלפו עשר שנים מהסצנה ההיא בתל אביב ואני בהריון והפכתי להיות אמא. בום, כל החוויה השתנתה, אני כבר לא חיה את עצמי בלבד, יש כאן עוד יצור שהכל עכשיו קורה למענו. והשינוי הכי קיצוני. הוא הגוף והכימיה בתוכו. הגוף השתנה, התפיסה השתנתה. יותר מאשר שינוי שרואים מבחוץ – זה שינוי בחשק , ברצון. מאז ועד היום – ההבדל העיקרי שהבחנתי בו - התרגול לא תמיד בא בזכות עצמו, הוא בא יחד עם משמעת, בזכות מעט משמעת אני ממשיכה לתרגל. יש עוד דברים שקורים כמובן עם הגוף המשתנה. גם ההאטה יוגה עצמה מתייחסת אחרת לגיל המתרגל. עם השנים והכוח שהתגבש כבר באמצעות חיזוקים והגמשות, היוגי מבלה יותר זמן בתוך תנוחות. אז מתחיל שלב הנקרא -ראג׳ה יוגה. – יותר ישיבה, פראנה יאמה, מודרות, מאנטרות, העמקה אל תוך התודעה. חלפו עוד עשר שנים – ואחרי שני ילדים, מעבר לצפון הארץ והשתקעות במקום אחד, כשמצאתי את עצמי מלמדת הבנתי שהגיע הרגע להפוך לתלמידה ולמורה באופן רשמי. ב2007 מצאתי את הבית הזה במקום שהיטיב איתי. אז הכרתי את השאדו יוגה ואת המורה שלי – דודי מלכא, שאצלו אני ממשיכה לבקר ולתרגל בקבוצה. הלימוד הפך לחניכה. ונראה שאני מתמידה בזה. זאת הדרך שבה אני מתרגלת. כשאני מלמדת – אני משלבת כלים נוספים בדרך ובהנחיה הייחודית שנובעת ממני. מה שהכי משמעותי עבורי הוא היכולת ליצור שקט בתוכי ומקום שהוא עין הסערה. מעין שמורת טבע פנימית שמשמרת את הטבע הטהור שבתוכי והיא החיבור למקור שהוא הזנה רוחנית.
By my target 20 Oct, 2021
מי שצפה בסדרה הויקינגים , לא יכול היה שלא להבחין שאחת הדמויות המרתקות הייתה זו של לאגרתה. האישה הזו שהקסימה את העולם. ולא רק כי היא יפה, אם כי די ביופי הזה להקסים, ככל שהעמקתי בדמות שלה, הבנתי מה מושך אותי אליה ומה הסוד של דמותה. היא מזכירה לי דמות אחרת מתוך סדרת ספרים בשם ׳אנג׳ליק׳ שקראתי בנעוריי. הדבר המשותף לשתי הדמויות האגדיות האלה הוא שהן מגלמות את הארכיטיפים השונים של האישה. הלוחמת. הכוהנת. המלכה. האם. הרעיה. המאהבת. יש עוד אחד שלאגרתה פחות מצטיינת בו, אבל אני מוצאת לנכון לציין אותו כאן אשת הרפואה/המכשפה בכל אחד מהם היא מאוזנת להפליא. אבל מה קורה כשהם יוצאים מאיזון? נשאיר את זה כשאלה פתוחה ובמאמר הזה נבחן את הפן המאוזן והמושלם של הארכיטיפ דרך הדמות הזו של לגארתה. דמות האם נדמה שכשאשה נמצאת בדמות הזו, היא כל כולה נשאבת לשם. כשהפכתי לאם, ממש בהתחלה, זה היה אחד הדברים הקשים שחוויתי. יחד עם האושר העילאי להיות כה קרובה לפלא הבריאה, לתינוק הרך והטהור שיצא מתוכי, לרמות האהבה והקרבה שלא הכרתי עד אז. לכל זה נלוו רגשות וידיעה שאינני עוד שייכת לעצמי, שמהותי מתחלקת לעוד גורמים. נשים רבות חוות דיכאון אחרי לידה עם השינוי הכה מהותי הזה. לראשונה בחיי הבנתי מה זאת חרדה. מה זאת דאגה. ואיבדתי את החופש הגדול שהיה מנת חלקי עד אז. שם התחיל השלב בחיי שבו אני חולקת את מהותם הבסיסית עם עוד נשמות. שבו אני לומדת על עצמי יותר לעומק. שבו אינני שייכת רק לי יותר. שבו האהבה שבי גדלה ומתעצמת. תינוק בא מרחם אמו ויוצא אל רחם העולם. הוריו מתבקשים להיות שרויים בניצוצות האמון שיש להם בעולם. שיגן על ילדם ויהיה לו בית בחייו עלי אדמות. לגארתה נאלצת לתת אמון בעולם שכולו מלחמות ואכזריות. אבל שיש בו גם יופי עצום ומשמעות. בנה הופך ללוחם עשוי ללא חת שידוע בכך שיש עליו הגנות ושמירות. כל אם תמצא במקום הזה במוקדם או במאוחר. ככל שהילדים גדלים כך מתבקש האמון הזה יותר. עוד דוגמא מהמיתולוגיה העכשוית - אימו של הארי פוטר הטילה עליו כישוף הגנות שמנע מלורד וולדמורט להזיק לו. כאשר הוא גדל הוא נאלץ למצוא בעצמו ובכוחותיו את ההגנות האלה. אבל כוחה של אמו המגוננת עליו תמיד נמצא לצידו גם אם היא איננה בחיים. האם בדמותה הארכיטיפית היא זו שאינה חוששת לחשוף את מי שהיא לעיניי ילדיה. לילדיה הקטנים היא מעניקה אהבה אין קץ יחד עם גבולות ברורים. שיסדרו להם את הכאוס הקיים בעולם. וירגישו שהם נמצאים בבית בכל מקום. כשהם גדלים היא זו הממשיכה להעניק אהבה וחום ככל שמתבקש אך לא באופן לוחץ שירחיק אותם. בעניי רוחה היא רואה את דמותם המועצמת של ילדיה. ממרום גילה והחוכמה שבאה איתו היא רואה באופן מופשט את ייעודם והיא מכוונת אליו בעדינות תוך כדי תשומת לב שהיא לא כופה את הרעיונות האישיים שלה על הידיעה האישית שלהם והתבונה שהגיעה עם הדור שלהם ושאינה מנת חלקו של הדור שלה. הרעיה והמאהבת דמות המאהבת מתחלקת כאן לשתי קטגוריות , כאן ההתייחסות אליה כחלק מארכיטיפ הרעיה - לגארתה הרעיה, היא נאמנה ואוהבת. ויחד עם זה, היא יודעת היטב לעמוד על שלה ולהכיר בכוחה ובאישיותה שלה. כפרטנרית לסקס היא נוהגת בתעוזה ומפגינה כושר המצאה וגמישות. הרבה אפשר לומר על הרעיה או בכלל על מערכת יחסים של גבר ואישה. אבל אחד הדברים הבולטים שמפשטים את המצב הוא הטבעת היכולת למצוא את עצמיותך בתוך השילוב המורכב של חיי זוגיות ומשפחה. בתוך הערבובים האינסופיים לחדד את היכולת לזכור מי אני, לחזור אל עצמי שוב ושוב. הרעיה הארכיטיפית היא זו שקרובה אל מהותה הגרעינית, מבלי לאבד את המסוגלות של חיים משותפים ויצירת תקשורת של אינטימיות והבנה. אותן התכונות מתבקשות מבן/בת הזוג שלה. אם אין לה בן זוג שתואם את דרגות ההתפתחות וההעצמה שלה, יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי לקחת חלק פעיל בזוגיות ולגדול בנפשה. היא תאבד את עצמיותה ותשכח בצערה, אדישותה או כעסה את המהות הפנימית ביותר שלה, זו שמובילה את המשפחה לחוף מבטחים. נאמנות היא תכונה מתבקשת במערכת יחסים זוגית. גם אם זו זוגיות פתוחה או פוליאמורית, דבר שקשה לקיימו והוא דורש צמיחה מרבית ומהירה בנפש, גם בזוגיות כזו , תתקיים נאמנות והכרה ביחסי הנאהבים שהם מעל הכל. הנאמנות היא זו שמאפשרת יציבות שנמשכת לאורך זמן גם דרך הסערות שמתרחשות בדרך. הרעיה, האישה, השאקטי, נשארת במהלך השנים נאמנה לקוד הנשי שהיא נושאת. לנשיות וליופי והטיפוח האופייניים לה, עם כל הגינונים הנשיים של הזזת השיער מהפנים, החיוך המפתה, ההליכה. היא שופעת ברוך, ומטפחת את האינטימיות ומראה את אהבתה, נותנת תשומת לב במידה הנכונה. העצמת המיניות גם כשהיא בדלותה, לעיתים אין לתת לה לדעוך. עושה כל שביכולתה להחיות בתוכה את החושניות. בסיפור של לגארתה היא לא מהססת לחתוך את הקשר כאשר היא מגלה שהקשר שלה עם ראגנר אינו מכבד אותה כפי שהיא. הרעיה יודעת לזהות מתי כדאי לה להשקיע בקשר ובגבר או האישה שלה, אם יש שם פוטנציאל לגדילה היא תזהה אותו ותמשיך להתעקש ולהלחם עבור הסיכוי לחיות בהרמוניה. אבל אם, לאורך הדרך היא מזהה שהיא מאבדת את עצמה או שבן הזוג שלה אינו ראוי למאמצים שהיא עושה, היא תחפש בתוכה את האומץ והכוח לפרק את הקשר ולנוע הלאה בכל מחיר. המאהבת היא דמות שמשתנה לאורך השלבים השונים בהתפתחות. לאורך שנות הילדות והנערות נדרש מזל וחוסן כדי שתהיה שם התפתחות מינית ופיתוח יכולת לעבור מעבר לטראומות, הסכנות והמהמורות שהעולם מניח לפנינו במיניות הבלתי מאוזנת שקיימת בו. מזל – כדי שלא יונחו לפנינו אתגרים גדולים מדי שישבשו אותנו בהתבגרות המינית שלנו. חוסן – כדי שיהיה בנו די חוסן נפשי ובריאות לגבור על אותן מהמורות שהונחו לפנינו בדרך בתהליך ההתבגרות המינית שלנו ובכל זאת לשמור על שלמות ובריאות בכל הנוגע למיניות. כך או כך – רובינו חיים בחברה פוריטנית ושמרנית מדי. ברור שישנם מקרים שזה בדיוק להפך, אבל על פי רוב, זה המקרה. מיניות אינה מדוברת מספיק ויש הרבה מבוכה ובורות מסביב לנושא הזה, מה שעשוי למנוע ואך מונע מאתנו כנשים להיות בפתיחות המאפשרת עונג, התפתחות והגדלת הידע החושני. היכולת לדבוק באהבה לאורך השנים והעשורים היא איכות נרכשת. ככל שנלמד עליה עוד ועוד ונפתח את האפשרויות והיכולות כך נמשיך להחיות אותה. בעיקר בתוך חיי הנישואין. המיניות משתנהזמן במהלך ה היא אינה אותו הדבר בנערה, אישה צעירה או אישה בוגרת. מי שתתרפק על העבר, צפויה לה אכזבה, אם נצמד לקונספט הישן נשתעמם עד מהרה. כמו כל נושא בחיים גם כאן יש תהליך של התפתחות ולמידה. בדמותה הארכיטיפית של המאהבת – היא שומרת על פתיחות מחשבתית, היא ערה לרצונותיה, שומרת על רמת משחקיות. מחיה בתוכה את המשחק האירוטי, ולא רק בסקס או מול בן-זוג. היא משמרת את התשוקה בתוכה חיה ופועמת על ידי חושניות בכל האספקטים שהחיים מזמנים. הלוחמת אחת התכונות המופלאות שבתקופת הויקינגים היא העובדה שהנשים הנלחמות לצד הגברים. אלה שנלחמות מאומנות לכך והן עשויות ללא חת. המלחמה היא אספקט זכרי, הקיים גם בנשים. שדה הקרב אינו תמיד זה שבו נלחמים פיזית. הוא קשור לכל מערכת השגיות מוחצנת. למשל – עסק או קריירה, היחלצות ממצבים קשים, הגנה על החלש, בין אם הם בני משפחה או לא וגם קידום מטרה צודקת או אג׳נדה חברתית. הלוחמת תשתמש בכל האמצעים המצויים בידיה על מנת להשיג את מטרתה. היא נחושה ומיומנת בכלי הנשק שברשותה. היא ערנית וחדה. וכשהיא שמה לנגד עיניה מטרה היא תחתור אליה בנחישות ובהתמדה. חושיה מחודדים וגופה מאומן ומתורגל ושוקק חיים גם אם הוא עגול ונשי. כלי הנשק שלה יכולים להיות רבים ומגוונים, אם זה לשון חדה, שכל חריף, אינטואיציה גבוהה, ערנות, כנות, ישירות, הכלה ועוד תכונות כאלה. היא ניחנה באומץ וכושר עמידות. גם כשהתנאים קשים היא לא מוותרת וממשיכה לחתור הלאה.אך ככל מצביא היא יודעת גם להכנע לפני ההתשה המוחלטת ובין המערכות. אם יש לה תכונות של מצביאה או מנהיגה, היא יודעת לתכנן את צעדיה במובנים אסטרטגיים. יש לה יכולת לתכנן מהלכים קדימה והיא יודעת לגייס לעזרתה בני ברית שיסיעו לה. המלכה הממלכה של המלכה שוכנת בה עצמה. נפשה, גופה וכל כולה ועולמה הקרוב היא הממלכה. היא יודעת להתייחס אל עצמה בכבוד, היא מטפחת את עצמה. ומעריכה את עצמה . גם כאשר אחרים מסביבה אינם מכירים אותה, או בה ומזהים אותה ככזאת, היא ממשיכה לקיים את התכונות הללו. היא גאה אך לא יהירה. היא יודעת את ערכה ואת תכונותיה ונדיבה כלפי הסובבים אותה. היא מכבדת את גופה בכל מקרה גם אם היא סבורה שיש בו פגמים. לרוב, התכונות האלה ישתקפו בתכונותיה החיצוניות – אם זו יציבה ונוכחות וגם צורת לבוש וענידת תכשיטים. היא מרשה לעצמה לפאר את גופה ובכך להדגיש את דרכה בעולם. היא חומלת על אלו הזקוקים לנחמה ולחמלה. אבל אינה תומכת במסכנות וקורבנות. הכוהנת האישה בדמות הכוהנת היא זו שמחברת אל העולם הרוחני. היא מבצעת טקסים סימבוליים המקשרים בין אדמה לשמיים. היא מגשרת בין האלים והאלות לבין שוכני האדמה. מדובר בפן הנשי שהוא שונה ומנוגד מתפקיד ההזנה הפיזית שנשים כה מנוסות בו וכה מזוהות איתו - זהו החיבור עם המיסטיקה, עם האינסוף, עם הכוחות המקיפים אותנו ונסתרים מעיננו. פן נוסף של הכוהנת טמון בעולמות המיניות, בהכרה בכוח המיני ובשערים שנפתחים כאשר מעשה האהבה הוא עוצמתי ומשוחרר. בין שתי הקצוות של התמסרות אינסופית וכוונה. בחיי היומיום ובביתה כשהיא הכי קרובה לדמות האם המזינה. יש בידה להכניס את האיכות של הכוהנת, זו שמחוברת עם העולמות הרוחניים. עם הסדר המופתי וההרמוניה שהיא מכניסה לעשייה שלה. עם היכולת להתבונן בנעשה ממעוף הנשר ולראות תמונה שלמה. בכך שהיא מתחזקת את נפשה וצמיחתה הרוחנית בד בבד עם התחזוק הפיזי של עצמה ושל הבית כולו. כאשר היא שלמה בתוכה, כל בני הבית חשים בזה וניזונים מכך. השלמות הפנימית היא תוצאה של עבודה תודעתית , פנימית והקשר עם הרוחני והמטהפיזי. אשת הרפואה או המכשפה למילה ׳מכשפה׳ יש קונוטציות שליליות. לכן השימוש בה נעשה בזהירות. הכוונה היא ליכולות הנובעות מרמת אינטואיציה גבוהה. החידוד של היכולת התחושתית לרגישות ו׳קריאה׳ של אנשים ומצבים. על היכולת לחיות על ׳קו התפר׳ בין המציאות המקובלת לעולם הנסתר. מדובר בידע שבחלקו נרכש מתוך הנסיון ובחלקו הינו אימון של רגישות ורספטיביות. זו אינה תכונה השמורה לנשים בלבד, אבל קשורה לצד הנקבי של כולנו. חלק אחר של אשת הרפואה הוא הקרבה לעולם הצמחים והחומרים הרבים המצויים בעולמינו הפיזי שבכוחם להשפיע עלינו. כנגזרת מתוך יכולתה להיות או היותה אם, מקנן בה הרצון להיטיב עם ילדיה ועם כל הקרובים אליה. משם בה הצורך והיכולת ללמוד על עולם הטבע, הצמחים, המינרליים, המזון, הפיזי והרוחני, ולהשתמש בכל אלה לרפא ולהעצים. כל הנאמר כאן הוא על קצה קצהו של המזלג ובראשי פרקים. בכל קטגוריה מתואר הארכיטיפ בצורתו האידיאלית והמאוזנת ביותר. על כל אחד מהאלמנטים אפשר להרחיב עוד רבות. ועל כל אחד מהם אפשר ללמוד דרך התנסות. אסיים בהודיה ללגארתה ואנג׳ליק – דמויות פיקטיביות המייצגות את השלמות הנשית באספקטים שונים. בהודיה לכל אותן נשים בשר ודם שמעוררות בי השראה יומיומית. ולכל הכח הנשי באשר הוא – מי ייתן ויתעורר ויתחזק בתוך עולמינו הפטריאכלי ויביא רוך ועוצמה של יצירה והכלה לתוכו. אני מזמינה אתכן, הקוראות להגיב. ואם תרצו, להוסיף מנסיונכן והידע שלכן, זהו נושא רחב ומלא בפרטים ומידע שנמצא אצל כולנו. הארכיטיפים הנשיים הם נושא מרתק לסדנאות לימוד ומעגלי נשים - בהטמעה ובהתנסות מוזמנות לפנות אליי בנושא הזה
By my target 04 Oct, 2021
הנה אני.. פייה מקפצת, מפזזת, מנתרת מפרח לפרח מענף לעלה מנצנצת באור של בין הערביים. קסומה, מאירה, מרפרפת בצחקוקים רואה אותי וכמעט נוגע בי והנה אני שוב נעלמת בינות העלים בין האור והצללים הנה אני.. כוהנת עומדת שתי רגלי נטועות בפיסוק איתן גופי ניצב וידי נישאות אל השמיים מושכות משם ומורידות אל תוך האדמה מים מעלי. אש מתחתי פניי שקטות ומרוכזות. כל גופי רוטט ומכה גלים שנאספים אל שפת המזבח העתיק. הנה אני.. מכשפת כישופים אוספת צמחי רפואה על גדת הנהר שומעת את קול החיות ממרחקים וקוראת בהם סימנים לבאות מחוללת בחשכת הלילה בעודי ישנה על מיטתי חולמת בהקיץ מקיצה בחלומי הנה אני.. אם כל חי מערסלת תינוק בחיקי מבשלת תבשילים ריחנים חובשת פצעים מניחה יד רכה על מצחך הקודח ממלמלת מילות הרגעה אל תוך שנתך הטרופה הנה אני ילדה כואב לי כואב אבל אני מוכנה להתגבר אני לוחמת הנה אני לוחמת החרב שלי מוכנה לשליפה מהירה על הגב.. כמו סמוראי כמו שהראית לי, הנה אני, רומנטית אני נותנת בך אמון לא יודעת למה הפנטת אותי כנראה עם החוכמה שלך עם הידע עם הנוכחות הנוקבת שאין לה פשרות.
More Posts

אשמח לשתף אתכם בכתבות, עדכונים וחידושים

הרשמו לרשימת התפוצה

Contact Us

Share by: